שיטת בחירת נתיך

1. זרם רגיל: ראשית עלינו לדעת את גודל הזרם הרגיל הזורם דרך הנתיך במעגל בו נעשה שימוש.

בדרך כלל עלינו לקבוע צמצום מראש, ולאחר מכן לבחור לפי העיקרון הבא: כלומר, הזרם הנורמלי חייב להיות קטן ממכפלת הזרם המדורג ומקדם הצמצום.

2. זרם נתיך: בהתאם למפרטי UL, יש להניח נתיך מהיר בזרם מדורג של פי שניים. עם זאת, ברוב המקרים, על מנת להבטיח נתיך אמין, אנו ממליצים שזרם הנתיך יהיה גדול מפי 2.5 מהזרם המדורג.

בנוסף, זמן הפיוז חשוב, אך יש להתייחס גם לתרשים מאפייני הפיוז שסופק על ידי היצרן כדי לקבל החלטה.

3. מתח במעגל פתוח: בדרך כלל יש לבחור מתח במעגל פתוח שיהיה נמוך מהמתח המדורג.

לדוגמה, כאשר משתמשים בנתיך עם מתח מדורג של 24 וולט dc במעגל AC100 וולט, ייתכן שהנתיך ידלק או ינצל.

4. זרם קצר חשמלי: ערך הזרם המקסימלי שאנו זורמים כאשר המעגל קצר חשמלי נקרא זרם קצר חשמלי. עבור נתיכים שונים, קיבולת הפריצה המדורגת מוגדרת, ועלינו להיזהר שלא לגרום לזרם הקצר חשמלי לעלות על קיבולת המעגל המדורגת בעת בחירת הנתיך.

אם נבחר נתיך בעל קיבולת מעגל שבור קטנה, הדבר עלול לשבור את הנתיך או לגרום לשריפה.

5. זרם פגיעה: צורת הגל (צורת גל זרם הפולס) לתצפית על זרם הפגיעה משמשת לחישוב האנרגיה שלו באמצעות ערך I2T (ערך אינטגרלי של ג'אול). זרם הפגיעה שונה בגודלו ובתדירותו, וההשפעה על הנתיך שונה. היחס בין ערך i2t של זרם הפגיעה לערך i2t של הנתיך של פולס בודד קובע את מספר הפעמים שהנתיך עמיד לזרם פגיעה.