מפסק מעגל DC ונתיך שהם ציוד המגן המתקדם

חשמלאים רבים חושבים שנתיכים הם מכשירי הגנה מיושנים, בעוד שמפסקים חשמליים DC הם מכשירי הגנה מתקדמים. האם תפיסה זו נכונה?

ניתן לראות שעקומת שינוי המאפיין של זמן-זרם של הנתיך קרובה יותר לעקומת ניתוח המאפיין של יכולת הלמידה של סיבולת תרמית של מעגל העבודה המוגן, דבר המצביע על כך שיש לו אפקט הגנה מפני עומס יתר טוב יותר, אך השימוש בו אינו נוח כמו של מפסק DC. אם מפסק המעגל DC נותק עקב זרם יתר, ניתן לסגור אותו לאספקת חשמל לאחר פתרון בעיות, וזה פשוט ונוח מאוד. יש להחליף את הנתיך בזמן עם אותו מפרט של הנתיך, ולכן יש צורך לספק מגוון חלקי חילוף עם מפרטים שונים, מה שגורם לצרות רבות למשתמש.

יש להקדיש תשומת לב רבה יותר גם לחיווט הנתיך. לדוגמה, יש לחבר את ההדק המרכזי של הנתיך הבורגי לצד אספקת החשמל, ואת ההדק הבורגי לצד העומס. אחרת, קל לגרום לתאונת התחשמלות בעת החלפת הנתיך.

עם זאת, כיום, בתכנון הסביבתי של ארצנו, חלק ממפעלי הייצור במפעלים, בנייני משרדים ומערכות חלוקת חשמל אחרות המנוהלות על ידי אנשי מקצוע בתחום האוטומציה החשמלית (אנשי BA4 ו-BA5, ראה נספח ג') משתמשים בעיקר במפסקי זרם ישר (DC). מעטים זקוקים לשימוש בנתיכים, אך במדינות מפותחות כלכלית אחרות, השימוש בשני סוגי מכשירי חשמל אלה הוא כמחצית.

כידוע לכולנו, מחירו של מפסק זרם ישר (DC) גבוה מאוד עבור קיבולת הספק של הקו הראשי, בעוד שנתיך בעל זרם מדורג קטן של 30 יכול בקלות לנתק זרם קצר של 50 קילומטרים, ועלות החלפת הנתיך מוגבלת מאוד. בנוסף, לאחר כיבוי מפסק הזרם הישר (DC), קיבולת החסימה של המגעים נשארת ללא שינוי לאחר החלפתו בנתיך רזרבי חדש. בהקשר זה, בטוח יותר לנתק את הקצר באמצעות נתיך.

בנוסף, כאשר הפרש רמות הזרם של כל נתיך בהתאם לתקן המוצר (כלומר, זרם אי-ההיתוך המוסכם If הוא 1.25 אינץ', וזרם ההיתוך המוסכם If הוא 1.6 אינץ') הוא פי 1.6, תקן המוצר מציין את כל רמות הנתיכים. ניתן להבטיח את הסלקטיביות שלהם כאשר משתמשים בהם כהגנה מפני עומס יתר, אך קשה להשיג מפסקי זרם DC. במילים אחרות, לנתיכים יש סלקטיביות טובה יותר בין רמות הגנת עומס יתר, מה שיכול להפחית את פני השטח של כשל חשמל במהלך פעולת הגנת עומס יתר.